| סיומות ־ֶם, ־ֶן הכינויים הכבדים הכינויים הכבדים ־תֶם, ־תֶן ־הֶם, ־הֶן, ־כֶם, ־כֶן מנוקדים בסגול: אַ תֶּם, כְּתַבְ תֶּן, בָּ הֶם, סִפְרֵי כֶם, אֶצְלְ כֶן | בקוליות - עיצורים שמרעידים את מיתרי הקול הם קוליים, האחרים הם לא-קוליים אטומים |
|---|---|
| הצדיות יוצרת הבחנה בין שני מצבים בהם הלשון עשויה להימצא | לפי מקורות אחרים נראה שכל אחד מהצמדים האלה התמזג לפונמה אחת |
אין הכוונה לשמות שנטייתם על דרך משקל אחר, כגון אִשָּׁה אִשְׁתִּי, זִכָּרוֹן זִכְרוֹנוֹת.
| לפי מקום החיתוך מזהים את קבוצות השפתיים, המכתשיים, החכיים והגרוניים | לעומתם, התנועות הן הגיים שבזמן הגייתם האוויר נע בחופשיות ואינו נתקל במחסומים |
|---|---|
| דגש חזק בא תמיד לאחר תנועה וסוגר את ההברה שלפניו | בתנ"ך נשמרו שרידים נוספים לניב שאפיין כנראה את שבטי ממלכת ישראל, בעיקר בספרים שנכתבו באותו אזור, כגון |
לדוגמה: בִּגְדֵי - מקורם: בֶּגֶד.