התנועות בעברית. נושא ניקוד

סיומות ־ֶם, ־ֶן הכינויים הכבדים הכינויים הכבדים ־תֶם, ־תֶן ־הֶם, ־הֶן, ־כֶם, ־כֶן מנוקדים בסגול: אַ תֶּם, כְּתַבְ תֶּן, בָּ הֶם, סִפְרֵי כֶם, אֶצְלְ כֶן בקוליות - עיצורים שמרעידים את מיתרי הקול הם קוליים, האחרים הם לא-קוליים אטומים
הצדיות יוצרת הבחנה בין שני מצבים בהם הלשון עשויה להימצא לפי מקורות אחרים נראה שכל אחד מהצמדים האלה התמזג לפונמה אחת

הגיית העברית

אין הכוונה לשמות שנטייתם על דרך משקל אחר, כגון אִשָּׁה אִשְׁתִּי, זִכָּרוֹן זִכְרוֹנוֹת.

עברית מקראית
עברית מקראית
במקרא ניקוד את תלוי בהקפה: אֵת קלעי החצר אֶת־עמֻדיו ואֶת־אדניה שמות לה, יז
עיקרי תורת הניקוד
עובדה זו הביאה להשערה שהטקסט המקראי נכתב במתכוון תוך שימוש באוצר מילים קטן, זאת למעט קטעי השירה שבהם אוצר המילים עשיר יותר
לפי מקום החיתוך מזהים את קבוצות השפתיים, המכתשיים, החכיים והגרוניים לעומתם, התנועות הן הגיים שבזמן הגייתם האוויר נע בחופשיות ואינו נתקל במחסומים
דגש חזק בא תמיד לאחר תנועה וסוגר את ההברה שלפניו בתנ"ך נשמרו שרידים נוספים לניב שאפיין כנראה את שבטי ממלכת ישראל, בעיקר בספרים שנכתבו באותו אזור, כגון

נספח:כללי ניקוד בסיסיים

לדוגמה: בִּגְדֵי - מקורם: בֶּגֶד.

הגה וצורות : עיצור ותנועה
סיומת ay הסיומת ay מנוקדת תמיד בפתח: שַׁי, גַּיְא, אוּ לַי, אֵ לַי, בָּ נַי, יוֹמָ נַאי
עברית מקראית
לעיצורים אלו, יש אופני חיתוך רבים ושונים היכולים להיות בלתי-סותמים או סותמים
עברית מקראית
סיכום כללי - על ההגיים בעברית, העיצורים והתנועות תורת ההגה חוקרת את הסימנים הצליליים הקטנים ביותר של הלשון - ההגיים