| חברהו על שם סופו " | והא לפני דלפני הוא ונראה לי שאן זו קושיא של כלום דהיכא מיקרי ולפני עור לא תתן מכשול |
|---|---|
| והוא שבקש לקללו להזיקו בקללתו נתכוין ולא להרגו ולא דמי להורדה לבור ואפילו לספרים דגרסי ההוא מינא אע"פ שהכופרים מורידין לבור נמי ניחא דודאי ביקש להרוג בקללתו ומ"מ קאמר בתר הכי ש"מ לאו אורח ארעא כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש אע"פ שבזמן הבית הי' מותר להרגו בידים: כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי | פיסקא מקום שנהגו למכור ר"ה זבין פרה לגוי כו' קשיא לי דהא תנן במתני' עגלים לא תלינן בשחיטה |
| עולמנו שלנו שפשוט הוא בתחושותיו ומאיר | בין אם זאת חנוכת בית ובין אם "וירק את חניכיו" "והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה": בין אם זאת חנוכת המזבח ובין אם "חנוך לנער עפ"י דרכו" - כל החנוכות - זו של האדם וזו של בית אלקים, זאת של המזבח וזאת של בית ארזים-שוות הן |
|---|---|
| כתיב נוסח הפסוק לפי : כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה מנוקד נוסח הפסוק לפי : כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה | מלך עולמים וחנוכת עולמים: מכאן משתנה כל המזמור |
לא עוד שבח אלא תחינה: "אליך ד' אקרא ואל ד' אתחנן "שעוד אין אנו מבינים את אשר עבר על המזמר באומרו "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולא.
14