| בסוף 1995, בעקבות האסון בהופעה של משינה בפסטיבל ערד ולאחר רצח רבין, מניות הרוק הישראלי צללו בחדות, והרדיו חיפש אווירה רגועה יותר והגיטרות הלכו ונעלמו | אחרי השלאגר הספרדי, ברוזה קיווה לשחזר את ההצלחה גם בחו"ל ועזב לארצות הברית |
|---|---|
| טריו מתופפים מטורף: שחר אבן צור, רן שמעוני וירמי קפלן, בהופעת יום ההולדת של קפלן בזאפה צילום: נעם וינד אחרי השיא של אסקוט ההרכב של קפלן חוזר 23:55 לישורת האחרונה, לעוד שישה שירים, שלושה לפני ההדרן שלושה בתוכו | כבר שנים שברי סחרוף נחשב לנסיך הרוק הישראלי, אבל עד ל-1991, למרות שכבר שר וכתב כמה שירים בפורטיסחרוף, הוא תיפקד בעיקר כגיטריסט החתיך עם הבלורית שעמד על הבמה לצד |
רוט נותן סולו, ואז יש ברייק, ואז סולו על הברייק וחוזרים לגלוש על הסרפ המהיר, בעוד נאמבר גדול שמזמין שלושת אלפים איש קופצים מול העיניים ולא שלוש מאות בכיסאות.
24| גם 30 שנה אחרי, "עוד נגיעה", "על קו הזינוק", "איש בלי נצח", "בדקה אחת שפויה", "סדר עולמי חדש" והיתר נותרו כמה מהשירים הכי יפים שנכתבו ונוגנו כאן | ברשימת הנגנים החלומית כיכבו בין היתר משה לוי, רוני פיטרסון המנוח, וגם הבס המקפיץ של יוסי פיין והסקסופונים של ירוסלב יעקובוביץ |
|---|---|
| ב-1991 הוא חזר עם "נשיקה גנובה", שאולי לא נמכר כמו "האישה שאיתי", אך היה לא פחות יפה ממנו | קפלן קיבל את פניהם בסיפורים על הפקת "פצעים ונשיקות" ושניה לפני שיוסי אלפי עלה לבמה הם גם התחילו לנגן |
את האמירה ההיא ניתן בהחלט למקם תוך התאמות מסוימות גם לתל-אביב של ראשית שנות ה-90.
| כבר בשיר הראשון הכיוון ברור - נגינה אגרסיבית, שירה חזקה, צליל הטריו הכבד והחד של אסקוט בס-תופים-גיטרה טוחן חזק, כמו חיית טרף נשכנית שחיכתה שנים בכלוב ועכשיו מתפרצת החוצה הם מתנפלים על "ואולי תבוא איזו נחמה" | אחרי פאזת הרוק הצרוד של "דרך ארץ", אלון אולארצ'יק, החבר מכוורת, הוציא פה מגוב את המיטב באלבום הכי מגוון ומצליח שלו, שגם הכתיר אותו ל"זמר השנה" |
|---|---|
| הנה דוגמה ליחסי הגומלין שפרחו אז בקליקת הרוק העברי | באמצע האייטיז נדמה שלא היה סלון בישראל שבו לא התנגן על הפטיפון עותק של "האישה שאיתי" של דויד ברוזה |
כמעט כל שיר פה זכה לזמן אוויר נאה ברדיו והמכירות היו יפות מאוד.
12