| כאשר הפגיעה היא במערכת הנשימה, או הכוויות נגרמו על ידי חומר כימי - הסכנה המידית רבה יותר ותוצאות הטיפול הן פחות טובות | כוויה בשטח נרחב יותר אינה מגדילה באופן פרופורציונלי ישיר את תפוקת האנרגיה, מכיוון שהגוף אינו מסוגל לעמוד בדרישות קיצוניות אלה, ולכן יש להקטין את הדרישות על ידי אמצעים סביבתיים שונים, כמו חימום החדר |
|---|---|
| לאחר שהעור נקלט, ניתן למנוע את התפתחות הצלקת על ידי לחץ מתמיד באזור הכוויה בעזרת חבישות אלסטיות |
| הירידה בנפח הפלזמה היא ביחס ישר לשטח הכוויה | כמות הנוזלים האובדת מתייחסת ישירות לשטח הכוויה ולעומקה |
|---|---|
| לכן יש מנתחים המגבילים את ההטריה, כאשר טמפרטורת החולה יורדת ל-53 מעלות ומטה, או כאשר החולה מפסיד 4 מנות דם | איבוד הפלזמה עצמה מתרחש בעיקר ב-12 השעות הראשונות ונמשך עד ל-24 שעות בערך |
| תנועה מוקדמת של המפרקים ולחץ עליהם מקטינים את היווצרות הצלקות ואת ההגבלה בתנועה | לעומת זאת, תוצרים כימיים של השרפה, כמו פיח, תחמוצת הגופרית, תחמוצת החנקן, חומצה הידרוציאנית, אציטאלדהיד וחד תחמוצת הפחמן, גורמים לבצקת ריאות כימית בין-רקמתית על רקע של רעילות החומרים |
|---|---|
| הכריתה המשיקית מתבצעת במקביל לפני העור ועד לגובה של רקמה חיונית בעומק | מחמת צריכת היתר של גורמי הקרישה עד לתרומבוציטופניה, קיימת תופעה פרדוקסלית של דימום יתר עם קרישה תוך-וסקולרית: תסמונת של קרישה תוך-כלית מפושטת , המתבטאת בדימומים בעור על רקע של הלם ואלח-דם בכוויה נרחבת עקב פגיעת החום העזה נהרסות כדוריות הדם האדומות |
אוויר חם גורם רפלקטורית לסגירת מיתרי הקול, דבר המונע את פגיעת החום הישירה.