| ובאמת, כל שירי אבידן יכולים להתפרש כעיסוק מתמיד באותה החווייה של התפוררות-הערכים, המכונה במוטו שלפנינו "כל העיניין", ואף הקובץ כולו כשלמות יכול להיחשב מבחינה מסוימת כמבע אדקוואטי לתהליך-של-מעבר, שראשיתו ראיית התפוררות-הערכים כ"אי-הבנה מצערת" ואחריתו השלָמה עם ודאותה הכוללנית מאוד של ההתפוררות הזאת | שתי השורות האחרונות של השיר מסכמות: "ואני כל-כך האמנתי שהדם יכסה את הכתם |
|---|---|
| ראשית, חוט הטראגיוּת הבלתי-נמנעת נשזר כאן הַחֵל מהשורה הראשונה: "אלא שכך או כך כל התנגדות נשברת" וכַלֵּה באינפורמאציה המעניינת "ושם נהוג למות אינסוף פעמים בערך" | היא פותחת מייד בתיאור פרוזאי מאוד של הניסיונות לסלקו: "מישהו ניסה לגרד את הכתם מעל הקיר" |
אין פלא, איפוא, שלאחר הוכחת המשורר לעצמו, כי אין הכתם ניתן לסילוק, חש הוא לפתע רווחה פאראדוכסאלית, הבאה מתוך המועקה העליונה.
9| כאמור, אין גישת המשורר לתימאטיקה זו הומוגנית | גם בשורות אלו חשובה עדיין הקביעה האובייקטיבית של המצב-שבהווה "אבל אסוננו" וכו' הרבה יותר מההנחה-לעתיד-לבוא "אולי יום אחד" וכו' , וה"אבל" הוא כאן הסתיגות חווייתית ברורה מאוד מה"אולי" |
|---|---|
| מדובר בסיכום עקרוני וחשוב של מבקר ספרות ותרבות שהעמיד תפיסת עולם הגותית רחבת יריעה תוך מעקב צמוד, ובזמן אמת, אחר ההתפתחויות החדישות ביותר בספרות העברית, כפי שהן משתקפות על רקע היסטורי ותרבותי וכן על רקע התפתחויות בספרות העולמית | חוויית העייפות האירונית והרוגע-שלאחר-ייאוש בולטת מאוד גם בוואריאציה המחוננת על 'אלפרד פרופרוק' של ת |
האירוניה הזאת נמצאת, כמובן, מחוזקת כפל-כפליים על-ידי עצם מיקום האירועים הטראגיים על "שפת הים שלנו", על "החולות".
| המידע באתר הוא מידע כללי ואינו מידע מחייב | סברה זו מסתמכת, כנראה, על הטענה הנפוצה: "בלא חריזה גם אנו יכולים לכתוב שירים" |
|---|---|
| אולם 'הכתם נשאר על הקיר' הוא העיצוב היותר מזוכך והגבישי של התהליך האמוציונאלי, שהוא מעינייננו | הזכויות המחייבות נקבעות על-פי חוק, תקנות ופסיקות בתי המשפט |
מנדלי חתמה על הסכמים עם מספר הוצאות ספרים וכן ישירות עם יוצרים המוציאים את ספריהם לאור בעצמם.
16