| בסוף הסיפור האם מחבקת ומנשקת את הילד וכל פצעיו מתרפאים | אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַפֶּרַח אֲבָל תָּעִיתִי בַּיַּעַר…" אָמַר הָעוֹרֵב: "אִם תִּתֵּן לִי מְעַט מֵהָאֹכֶל שֶׁלְּךָ, אַרְאֶה לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ" |
|---|---|
| הִמְשִׁיךְ הַבֵּן הַצָּעִיר בְּדַרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְנָהָר גָּדוֹל אוֹתוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲבֹר | שָׁמְעָה אוֹתוֹ כִּבְשָׂה וְשָׁאֲלָה : "מֶה — מֶה … מַה לְּךָ יֶלֶד"? בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת, חָיוּ בְּאֹשֶׁר וּבְאַהֲבָה רַבָּה, אִמָּא וּשְׁלֹשֶׁת בָּנֶיהָ |
| נִסָּה הַיֶּלֶד לַעֲבֹר אֶת הַקִּיר אַךְ לֹא הִצְלִיחַ — יָשַׁב וּבָכָה | לָקַח הַבֵּן הַצָּעִיר קְצָת אֹכֶל וְיָצָא לְדַרְכּוֹ |
|---|---|
| מגיעה אווזה והוא מספר לה את סיפורו, היא מציעה להעבירו לצדו השני של הנהר ובתמורה היא מבקשת שייתן לה את הנעליים שלו | אחרת, ברצוני להזכירך כי טרם השלמת את העבודה עליו |
הילד נותן לו את האוכל והעורב מראה לו את הדרך עד שהם מגיעים לקיר גבוה אותו הוא אינו מסוגל לעבור, והוא מתיישב ובוכה.
17