Here are my overall thoughts on this very challenging film | Not strong enough to cry, or we'd be caught |
---|---|
זה לא שהסרט לא מטפל במצב הפוסט-טראומתי של מרתה ושל שון, אלא שלתחושתי זהו בסופו של דבר רק רקע לסרט הדן ביחסים בין אמהות ובנות דרך ארבעה דורות במשפחה יהודית | אם היו מכניסים פנימה את חווית אובדן השליטה בצורה ברורה לגמרי, את השיח הזוגי בצורה נוכחת יותר |
זאת, כאמור, עד עשר הדקות האחרונות, שבהן "קרעים של אישה" מצפה שלא נשים לב שהוא זרק כל היגיון לרוח, ומקפיץ את הגיבורה איזה חמישה שלבים של תהליך על מנת שלא נהיה בדיכאון.
ועדיין, משום מה, החוויה היא זהה | ונסה קירבי שחקנית מעולה, אלן בורסטין מצוינת גם היא, הנושא חשוב, נטפליקס מעורבת, מרטין סקורסזה הצטרף לענייני ההפקה, ממש חיכיתי לראות את הסרט ולכתוב פה את דעותיי המהללות את הסרט והצוות |
---|---|
אנחנו יודעים שהם מגיעים משכבות חברתיות שונות: הוא קבלן עם היסטוריה של התמכרויות, איש צווארון כחול ללא משפחה קרובה | זה הדבר הכי קרוב בסרט לסצנת מתח, אף כי בלי ידע מקדים רוב הזמן הסצנה לא מצביעה על סכנה אלא על הכאב הטבעי שהוא חלק מתהליך הלידה |
With that said, the camerawork by Benjamin Loeb is a character in itself.
22אלה הן אליזבת' ומרתה החיות, ושתי הנשים אשר אינן נוכחות — התינוקת שמתה בלידה, ואמא של אליזבת' שכבר אינה בין החיים, אולם העניקה את שמה לתינוקת המתה | מאוד צורם לי החיבור ללידת בית |
---|---|
The opening of the film made me smile and it felt sweet, but the quick descent into heartbreak just left my jaw on the floor | היא כן מרגישה נצלנית רק בגלל מה שהתגלה לי בהמשך הסרט — הדבר אשר עניין את ובר ומונדרוצו הוא לא רק אובדן הילדה וההשלכות הפסיכולוגיות לכך, אלא מערכת מורכבת יותר של יחסים הן בזוגיות ובעיקר בתוך המשפחה |
בזמן שהמיילדת עומדת למשפט, השניים מנסים להתמודד עם הכאב ולחזור לשגרת החיים, אך הדבר קשה מכפי שהם מתארים לעצמם.